כולם ראו את מה שלא הרגשתי
שמים לי רגל , לא נותנים לי יד
כולם חלמו את מה שכבר הגשמתי
מי חשב עליי כשהמסך יירד?..
הדבר היחיד שמרפא גם עושה אותי חולה
אני מודה - עדיף למות צודק מאשר לחיות טועה
וכשאין אוויר מי ינשים אותי מפה לפה
קיק וסנר , כינור, פסנתר ואין לי עוד חבר אחר
חוץ מדף ועט , לא שוקל מילים - אני שקט
פה סגור וכולי אוזן זה פרחח אינטיליגנט
רק את נותנת לי זהות , את התקווה להחשף
שמיקרופון אצלי חרוט בגאווה על הכתף
הוא צודק כשהוא צועק תן לי לצאת ( לצאת... )
אם אחזיק אותו ביד תצא כל את האמת ( אמת... )
שביום הולדת אין ברכה ויום כיפור אין סליחה
שפסקול חיי דומה לפאזל שחסר בו חתיכה
4 דקות שמשקפות 7 שנים זה מצדיק
להחזיק לנו אצבעות כי אולי 20 זה לא מספיק?!
לא חיבוקים , לא נשיקות , רק ת'כבוד שמגיע לי
ולא יהיה אחד במדינה שלא יידע מי אני...
עכשיו שיודעים , תשמרו לי על הגב?..
לא סתם אתם חלק מחיי עכשיו
איך אני עוד רגע משתגע
זה בא מקולות שאני שומע
דורכים לי על הלב , עדי בפינה כמו כלב
אף פעם לא תקראו ת'מחשבות , ת'דפדפו ברגשות
בינתיים - הלחן מעביר בי צמרמורות
בזמן שצרות מגיעות בצרורות...
תמיד נראה ממורמר וכן רואה שחור-לבן
אין סורג ובריח אבל יושב ועושה זמן
מה הכי קרוב לאי שם , הכי רחוק מלחיות כאן
לעולם לא ייצא מזה
לעולם לא ישנה גישה , לעולם לא יינצח
אני נלחם בי בתוך עולם משלי
לא רואים אבל יש לי קעקוע עם משמעות להכל
והוא יושב לו בחזה בצד שמאל...
כל מה שרציתי זה טיפת התחשבות
שיגלו רצינות
ושיראו אמינות...
כל מה שחיפשתי זה רק עוד הזדמנות
לגלות מודעות
ולהראות נכונות...